הזכרון של ליעם בור גלאון הי״ד

ליעם בור גלאון הי״ד

לא ידע עוד מלחמה

לוחם, מטפל ואדם של אור. בחר בדרך של נתינה, ריפוי וחיבור בין אנשים.

מתוך דרכו והאור שהביא לעולם נולד המגדלור – ריפוי גוף-נפש בקהילה ארצית של מטפלים, למען רוגע, נשימה ותקווה.

17.6.1997 – 7.10.2023

הסיפור של ליעם
ליעם בור גלאון הי״ד

הסיפור של ליעם

ליעם היה אדם שהביא איתו שקט. נוכחות נעימה. חיוך מרגיע. לב פתוח. הוא שירת כלוחם בגבעתי — במסירות, בענווה ובאחריות עמוקה לחבריו ולסביבתו. מי שהכיר אותו מספר על אדם רגיש, חכם ואהוב, שידע לראות אנשים באמת. להקשיב. לחבר. לעודד. ולהכניס אור גם לרגעים המורכבים ביותר.  הוא היה מסוג האנשים שגורמים לאחרים להרגיש בטוחים רק מעצם הנוכחות שלהם.

הדרך שבחר

לאחר שחרורו מהצבא, ליעם בחר להמשיך בדרך של ריפוי ונתינה. הוא החל ללמוד טיפול במגע במכללת רידמן, מתוך רצון אמיתי לעזור לאנשים להתמודד עם כאב, מתח ועומס רגשי. במהלך לימודיו נחשף לשיטת AromaTouch ולעולם השמנים האתריים — חיבור עדין בין מגע, נשימה, ריח ונוכחות אנושית. עבור ליעם, טיפול לא היה רק מקצוע. זו הייתה דרך להזכיר לאנשים לנשום. להרגיש. לחזור לעצמם.

שבועיים לפני 7 באוקטובר,
בתאריך 23.9.23 — יום השוויון הסתווי,
יום של איזון בין אור לחושך —
שיתף ליעם את דודו יהודה בדרך החדשה שבחר לעצמו.
הוא דיבר בהתרגשות על הלימודים,
על החלום להקים מקום שיביא רוגע וריפוי ללוחמים ולאנשים המתמודדים עם טראומה ועומס רגשי.
“זה לא רק טיפול,” אמר,
“זה חיבור בין לבבות.”
המשפט שליעם השאיר אחריו —
“איזה כייף זה אהבה” —
הפך עבורנו לתזכורת יומיומית
לדרך שבה בחר לחיות.
דרך של חיבור.
של אנושיות.
של לב פתוח.

האור ממשיך
מתוך האור, הערכים והאהבה של ליעם
נולד הַמִּגְדָּלוֹר —
קהילה ארצית של מטפלים ואנשים טובים,
הפועלים יחד כדי להחזיר אור לגוף ולנפש.
ליעם האמין שמגע אנושי יכול לשנות חיים.
שהקשבה אמיתית יכולה לרפא.
ושאהבה היא כוח שממשיך לפעום גם אחרי לכתו של אדם.
האור שלו ממשיך לחיות
בכל טיפול,
בכל חיבוק,
בכל רגע של נשימה, הקשבה וחמלה.

ליעם נרצח ב־7 באוקטובר במתחם מסיבת הנובה. בתמונות האחרונות שלו, שצילמה נועם שלום הי״ד מחריש והספיקה לשלוח לחברים, הוא נראה עושה חוסם עורקים לשני גבאי הי״ד, שנורתה ברגל, משרה רוגע ועוזר לכל מי שנמצא או נמצאת בסביבה. שני לא שרדה. גם נועם נרצחה, באמבולנס המוות. נדליק נר גם לזכרן.

אפשר להישאר כאן רגע. אין צורך לעשות דבר.

להדליק אור

ליעם הביא איתו שקט, חיוך מרגיע ולב פתוח. מתוך האור שלו נולד הַמִּגְדָּלוֹר.

הדף הזה לא נועד רק לזכור. הוא מזמין להמשיך את האור.

לזכרו
27נרות הודלקו

נר לזכרו של ליעם

לוחם. מטפל. אדם של אור. «איזה כייף זה אהבה», המשפט שהשאיר אחריו, והפך עבורנו לתזכורת יומיומית.

הנר נספר מיד. השם יופיע לצדו רק לאחר אישור.

  • נר הודלק ·
  • נר הודלק ·
  • נר הודלק ·
לכל הנרות
לזכר הנרצחים והחללים ולהחלמת הפצועים
19נרות הודלקו

נר לזכרם של הנרצחים והנופלים ולהחלמתם של הפצועים

ב־7 באוקטובר נרצחו כ־1,200 בני אדם, ורבים נוספים נהרגו ונפצעו. כל אחד ואחת מהם, עולם ומלואו.

הנר נספר מיד. השם יופיע לצדו רק לאחר אישור.

  • נר הודלק ·
  • נר הודלק ·
  • נר הודלק ·
לכל הנרות
לתקווה
15נרות הודלקו

להבה של תקווה

שבועיים לפני 7 באוקטובר, ביום השוויון, סיפר ליעם על חלום: מקום של רוגע וריפוי ללוחמים ולאנשים המתמודדים עם טראומה.

הנר נספר מיד. השם יופיע לצדו רק לאחר אישור.

  • נר הודלק ·
  • נר הודלק ·
  • נר הודלק ·
לכל הנרות

המעגלים של ליעם

בשלוש השנים האחרונות, בהתנדבויות, באירועים ובמפגשים, פגשנו אנשים רבים שהכירו את ליעם. ועוד רבים שהסיפור שלו הגיע אליהם דרך מישהו אחר, במעגלים על מעגלים.

מה נשאר איתכם מליעם, או מהסיפור שלו? גם זיכרון קטן, משפט אחד או רגע אחד הם חלק מהאור. יש מקום גם לסיפורים על מי שנרצחו, נהרגו ונפצעו ב־7 באוקטובר.

כל סיפור נקרא בידי אדם מצוות המגדלור. שום דבר לא עולה לדף מעצמו: סיפור יופיע כאן רק בנוסח ובחתימה שאישרתם במפורש. פרטי הקשר שלכם לא יוצגו באתר.

דודה אורלי

הכרתי אותו

בכל פעם שאני נכנסת לדקתלון, אני פוגשת את ליעמי 🤍

זה היה יום כיף בים, יחד עם שרית ודני, ההורים של ליעמי, ועם עילי אחיו.

ישבנו על מחצלת ממש מגניבה, כזאת שמיד משכה את תשומת הלב שלי.

״וואו, איזה יופי! מאיפה המחצלת הזאת?״ שאלתי.

״מדקתלון!״ ליעמי ענה בחיוך.

״מה זה דקתלון?״ שאלתי בתמימות.

ואז הגיע הרגע הקטן הזה, שנשאר איתי עד היום.

ליעמי לא צחק עליי, לא התפלא איך אני לא מכירה את החנות, ולא גרם לי להרגיש לרגע שאני אמורה לדעת.

הוא פשוט התחיל להסביר לי, בסבלנות, בחינניות ובאהבה הכל כך מיוחדת שלו, מה זה דקתלון ומה אפשר למצוא שם.

שיחה קטנה, לכאורה חסרת חשיבות.

אבל זה בדיוק היה ליעמי.

היכולת שלו לראות את האדם שמולו, לקבל אותו בדיוק כפי שהוא, בלי שיפוטיות ובלי התנשאות. להפוך אפילו הסבר פשוט על חנות לרגע של חיבור אנושי.

ומאז, בכל פעם שאני נכנסת לדקתלון, אני מרימה את העיניים למעלה — ורואה את ליעמי מחייך אליי.

וזה מה שכל כך מיוחד במעגלי ההשפעה של ליעמי.

לא תמיד אלה הרגעים הגדולים שנשארים איתנו.

לפעמים זו מחצלת בים, שאלה תמימה, חיוך אחד והדרך שבה מישהו גרם לנו להרגיש.

ליעמי השאיר בי זיכרון קטן, שהפך לנוכחות גדולה.

ואולי זו בדיוק המשמעות של המשפט שהוא השאיר לנו:

״איזה כיף זה אהבה״.🤍🦋

הכרתי אותו

ליעמי היה לב . אפשר לספר עליו כל כך הרבה דברים , החל בזה שהיה יפה תואר וזוהר כזה גם מבפנים עם עיניים טובות ובןרקות מאהבה וטוב לב , הומור ושמחה. תמיד היה עם חיוך, תמיד שואל ומתעניין באמת מכל הלב, תמיד גרם לי ולכל אדם שדיבר איתו להרגיש אהוב מעניין ומוערך. תמיד מצא נושאי שיחה משותפים . היתה לו רגישות גדולה ואהבת חינם לאנשים עם סקרנות ותשוקה לגלות את העולם את עצמו ולהבין ולראות בני אדם מבפנים - תבונה עמוקה ומדהימה לחיים למרות גילו הצעיר .
תמיד נהנתי לפגוש אותו והיה מרתק לדבר איתו על כל נושא שבעולם. השיחות האחרונות שלנו היו על תחביבים שרוצה לפתח . הוא התעניין מאוד באמנות והתחיל ללמוד ציור ונגינה על גיטרה ואפילו זכיתי להביא לו במתנה מעמד לגיטרה כדי שתהיה לו זמינה תמיד והוא היה כל כך בהכרת תודה . כולו היה אור ואהבה. היכן שהגיע נדלק האור האהבה והשמחה. אני מתגעגעת אלין ולאור העצום שהביא איתו למשפחה ולכל מקום. מי יתן וימשיך להאחר את אורו המיוחד ולרפא כל מכאוב גם בהיעדרו הפיזי. מאמינה ויודעת שהוא איתנו עדיין. נשאר בליבנו ולאורו נלך. יהי זכרו הטוב ברוך.

להעביר את האור הלאה

מכירים מישהו שליעם נגע בו, או שהסיפור שלו יגע בו? שלחו לו את הדף.

וואטסאפ

להמשיך את האור

החלום של ליעם, מקום של רוגע וריפוי, ממשיך בידיים של אנשים טובים.

לקבל טיפוללתת טיפול לזכרו
יהי זכרו ברוך